במקום אחר זאת מסיבת סוף העולם. בישראל זה פשוט הבופה של החיים
בתוך ארוחת המלחמה, והשלום, של לונל בפלורנטין
בתוך ארוחת המלחמה, והשלום, של לונל בפלורנטין
עיר של טעם, מהאחד שיודע הכי טוב
להחזיק מעמד, לשרוד, ולזכור מה חשוב באמת
האם זה הספסל הטוב בעיר? סביר שכן
כשנבחרת חלומות של מומחים משחקת ביחד
ויטרינה מפוארת, האנשים שעשו אותה, ובעיקר היכולת שלהם להעמיד לתצוגה את הדברים עצמם, ולא את עצמם
בלי מאמץ, בלי זיעה, רק כיף
הארוחות המשתלמות ביותר של היום, ועוד קצת
עזבו את הוויז, ותנו לראש לזכור
כריכים מושחתים, קפה משובח ובירות מעולות. הסביבה המדהימה היא רק אקסטרה
לקום בוקר ולרצות לעבוד, ולא ללכת לישון לפני שהשתפרת קצת
משפחה שזוכרת מאיפה היא באה, ומה כדאי לאכול בדרך
36 שעות עם דן יושע, המושבניק היחידי בעולם שהוא גם דיפלומט וגם נינג'ה
דרוש תיאום ציפיות
בהיעדר כדורגל, נסתפק במקצועני אוכל
טריק אחד קטן, ואתם לגמרי שם
מצפון יתוקן שבועות
מנות נדיבות, שירות חביב, מחירים שפויים ואפס פוזה. אבל בכל זאת זקוקים כאן לעוד משהו
לחיי העצירה הטעימה הבאה
כשטבח שגדל במסעדות של מאיר אדוני רוצה לפתוח חומוסיה, המכורים חייבים לרוץ
נס או עבודה קשה, בעברית זה ממילא אותו דבר
לחיי המשוגעים הכי נורמליים שיש כאן
לא מעט קבין של חיוב, וגם כמה שיפורים מתבקשים
הלוואי שיהיה כאן שיפור
על הקו בין שם לכאן, בלי חוקי תעבורה
אולי אתם תצליחו לשכנע אותם, הלוואי
קיבוץ גלויות בקיבוץ
הלחם השביע. זה כן
הכול עם כוכבית, עד שכולם יחזרו
אינדיאנה ג'ונס וחומות העיר העתיקה